תורן נ' הראל חב' לביטוח בע"מ

החלטה

אני פוסק לעדה הוצאות בסכום של 120 ₪ בגין התייצבותה לדיון.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"א, 15/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

אני פוסק את הוצאות העדה בגין התייצבותה לעדות בסכום של 120 ₪ שישולם בשלב זה ע"י התובעת.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"א, 15/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

אני פוסק את הוצאות העדה בגין התייצבותה לעדות בסכום של 120 ₪ שישולם בשלב זה ע"י התובעת.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"א, 15/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

ניתן לעמת את התובעת עם המסמכים מסמך מסמך, אף שנראה שהליך זה יגזול זמן מיותר.

2.מאחר ומדובר בתיקה של התובעת במרפאה התעסוקתית, שהאישורים שניתנו מטעמה הוגשו כראיות מטעם התובעת, יש להניח שהתובעת מודעת לתוכנו של התיק.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"א, 15/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

התובעת, ילידת 8.1.53, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.9.06. בשל פגיעותיה בתאונה מונו שני מומחים מטעם בית המשפט לבחינת השפעות הפגיעה על התובעת. המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר אורי פרנקל, מצא בבדיקתו הגבלה קלה מאד בתנועת עמוד השדרה הצווארי והגבלה קלה מאד בתנועת עמוד השידרה המותני. יתר הבדיקה הקלינית נמצאה תקינה, ואילו בבדיקות ההדמייה נמצאו בלטי דיסק, עקמת מותנית קלה וזיז אחורי קטן. לרקע כל אלה, וגם על רקע עברה הרפואי של התובעת בעקבות תאונה קודמת, קבע המומחה לתובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: התוספת לתקנות) בגין המגבלה בעמוד השדרה הצווארי, ונכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. בשל הפגיעה הקודמת נוכתה מחצית הנכות המיוחסת לפגיעה בצוואר, כך שלתאונה יוחסה נכות בשיעור 7.45%.

המומחה בתחום הנפשי, ד"ר בראל ז"ל, סקר בחוות דעתו את עברה של התובעת, כשהוא מציין כי בעבר הובחנה כסובלת מחרדה וקיבלה תרופות נוגדות דיכאון ותרופות להרגעה ב משך שנים מספר (לכל הפחות בין השנים 2003-2005). המומחה התייחס בחוות דעתו גם לתשובות שמסרה התובעת בעניין זה, ולהתרשמותו הלא חיובית במיוחד מדרך מתן התשובות ומדרך התנהלותה בבדיקה. הוא ציין כי במבדקים הפסיכולוגים שנערכו לה ע"י ד"ר זלוטוגורסקי ז"ל "אין ירידה משמעותית מתפקודה לפני התאונה, אין הפרעות בחשיבה או במחשבה. ההפרעות הן במישור האפקטיבי". עוד ציין המומחה כי מהמבדקים נראה שחלק מהבעיות נובעות מבעיה שאינה קשורה לתאונה, אולם עדיין קיימים תסמינים של מצב בתר חבלתי. על רקע כל זאת, ועל אף שקיימת חוסר תאימות מסויימת בין הדברים שרשם המומחה בנוגע להתרשמותו מהתובעת ובין תוצאות המבדקים למסקנה שבסיום חוות הדעת, הגיע המומחה לכלל מסקנה לפיה יש לקבוע לתובעת נכות בשיעור עשרה אחוז לפי סעיף 34(ב) לתוספת לתקנות "כיון שהמבחנים מצביעים על קיום מרכיבי תסמונת דחק בתר חבלתית ללא ירידה משמעותית בתפקודה".

התובעת פנתה למרפאה תעסוקתית בחודש אוגוסט 2007, קרוב לשנה לאחר התאונה. הרופאה אישרה לתובעת ביום 8.8.07 לעבור ליום עבודה מקוצר של 4 שעות כאשר היא רושמת "כעת הנ"ל מסוגלת להמשיך בתפקידה, אך עליי לציין שהנ"ל מוגבלת לגבי ישיבה ממושכת. עקב כך כעת הנ"ל מסוגלת לעבוד רק 4 שעות ליום". על קביעות בנוסח דומה, למעט הרישא, שבה הרופאה התעסוקתית 5 פעמים נוספות כאשר היא מבהירה ש "במצב הרפואי הנוכחי הנ"ל מוגבלת לגבי ישיבה ממושכת. עקב כך..." (אישורים מיום 25.12.07, 23.4.08, 31.8.08, 30.12.08, 3.1.10). במרוצת תקופה זו הפנתה התובעת שאלת הבהרה לאורטופד ד"ר פרנקל ובה נשאל המומחה אם הוא מאשר את קביעות הרופאה התעסוקתית או שהוא סבור שהדבר בתחום המומחיות של מומחה תעסוקתי (ת/1). המומחה השיב ביום 18.7.10 "סבורני כי הדבר אכן בתחום מומחיותו של מומחה תעסוקתי". לנוכח תשובה זו הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה תעסוקתי שנדחתה במסגרת ההחלטה מיום 23.8.10.

ביום 3.1.11 נבדקה התובעת פעם נוספת ע"י הרופאה התעסוקתית שזו הפעם שינתה מהנוסח וציינה כי "משיחה עם הנ"ל וממכתב מרופא מומחה המטפל התרשמתי שסידור עבודה זה [יום עבודה של 6 שעות – ר.ו.] עוזר לנ"ל להתמודד עם בעיותיה ומקל על מצבה. אי לכך אני רואה לנכון להמליץ על המשך עבודתה באותה מתכונת ללא הגבלת זמן".

על רקע ההמלצה הקבועה של הרופאה התעסוקתית, ומאחר ובמסגרת ההחלטה מיום 23.8.10 הובהר שהבקשה היא, למצער, מוקדמת מידי, חוזרת התובעת על הבקשה למינוי מומחה תעסוקתי לאחר שנשמעו הראיות בדיון היום.

הכלל לעניין מינויו של מומחה שיקומי, שהוחל גם לעניין מינויו של מומחה תעסוקתי מכוחו של קל וחומר (ראו בר"ע (י-ם) 674/08 הפול נ' עמויאל, מיום 15.12.08) הוא שמומחה מעין זה ימונה רק אם מגיע בית המשפט למסקנה לפיה לא די בחוות הדעת של המומחים האחרים כדי לגבש דעה בעניינו של הנפגע. דברים אלה, המופיעים בין היתר בעניינו של מומחה שיקומי בספרו של המלומד אליעזר ריבלין תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית – תש"ס) 609, אכן יפים מכוחו של קל וחומר לעניין מינוי מומחה בתחום התעסוקתי. מומחים מעין אלה אינם ממונים במקרים שגרתיים (ראו רע"א 5124/93 ציון נ' זועבי), ולו מהטעם הפשוט שבית המשפט הוא האמון על קביעת השפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע, ובכל דיון הסובב תביעה נזיקית נזקק בית המשפט להכריע אם שיעור הנכות הרפואית זהה להשפעה התפקודית, ואם הנכות התפקודית בתורה משפיעה באופן זהה, ניכר יותר או פחות על כושר השתכרותו של הנפגע (ראו ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 799 (1995); ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל , מיום 13.7.09; ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, מיום 25.7.10). קבלת טענתה של התובעת מותנית במסקנה של בית המשפט לפיה קיים שוני מהותי בין עניינה של התובעת לבין עניינם של מאות ואלפי נפגעים אחרים שתביעותיהם מובאות בפני בית המשפט, ושנקבעות להן נכויות בשיעור צנוע כזה או אחר. במקרה דנא, כאמור, נקבעה לתובעת נכות נפשית בשיעור 10 אחוזים "ללא ירידה משמעותית בתפקוד" ונכות בשיעור 7.5 אחוז לערך בשל מגבלה מזערית בעמוד שדרה מותני ובעמוד שדרה צווארי. כפי שהובהר בדיון היום עבודתה של התובעת אינה שונה מעבודה של כל פקידה אחרת, ולפיכך על פני הדברים אין כל קושי לאמוד את הפגיעה התפקודית שגרמה הנכות הרפואית או את הגריעה מכושר ההשתכרות.